<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת דברים</h1>
<h2>דף טו.</h2>
בעבר הירדן [דברים א']. הוכיחן על מה שזנו בבנות מואב והשתחוו לבעל פעור שנא' (במדבר כ"ב א') ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן יריחו, ואז היה מעשה בלק ובלעם, והדר כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו'. במדבר. (כמו) [במה] שעשו במדבר פארן זו שילוח מרגלים. מול סוף. הוכיחן על מה שעשו בים סוף, והמרו בים סוף. ופי' לעיל שנים בים ניסו להקב"ה וכו'. והפכו כלפי משה עורף ג' מסעות, כדאיתא במכילתא על (ויסב) [ויסע] משה וגו'. וחצרות. הזכיר מחלוקת של קרח ומתלוננים שבעדת קרח, ופליגי עלה דאית דאמרי מדהנך קמאי מקומות הנך נמי מקומות, שנקראו לאותה שעה ושוב לא נקרא, ומייתי כיוצא בו וכו' בסיפרי [דברים פיסקא א'].
<h2>דף טז:</h2>
אלה הדברים [דברים א']. א"ר אבהו כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים, אלה הדברים מה פסל, פסל שאין הראשונים דברי תוכחות. דבר משה אל כל ישראל. לא בסתר אלא ברבים ובמעמד כולם, מלמד שהיה משה מדבר וקולו היה מהלך בכל המחנה ישראל, י"ב מיל. ד"א אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם מקבלי תוכחה. א"ר טרפון העבודה אם יש בדור הזה מקבל תוכחה, א"ר אלעזר בן עזריה [העבודה] אם יש בדור הזה יכול להוכיח אם אומר טול קיסם מבין עיניך אומרים לו טול קורה מבין עיניך וגו'.
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש [דברים א']. מכאן שהשנה י"ב חודש. א"ל וכי לא פשיטא היא זאת, דהא כתיב (אסתר ג' י"א) בשלשה עשר לחודש שנים עשר וגו'. ויהי בארבעים שנה. מכאן שלא הוכיחו עד סמוך למיתתו, וכן יעקב הוכיח את בניו סמוך למיתתו. אחרי הכתו וגו'. אחר שהעשירם מביזת סיחון ועוג, והתחיל להכניסן לארץ, אז הוכיחם, שאם קודם היו אומרים לפי שאין בו כח להכניסן לארץ, מקנתר אותנו ומבקש עלינו עלילות.
